עסקינן בסכסוך בין התובעת, אשר במועדים הרלוונטיים לתובענה ניהלה את מתחם נמל יפו בתל אביב-יפו, לבין הנתבע, שהינו בעלים של מסעדה בתחום הנמל, הידועה כ
"מסעדת הדייגים". לטענת התובעת הנתבע החזיק ועשה שימוש בשטח המסעדה שלא בהרשאתה, ובניגוד לאמור בפסק דין שהתקבל בתביעת פינוי שהגישה נגדו. בגדר ההליך דנא התובעת עותרת לסעד כספי עקב חובות שלטענתה חב לה הנתבע בגין דמי שימוש בנכס המשמש כמסעדה, לתקופה שמשנת 1996 ועד ליום 30.4.2004.
הנתבע מצדו הגיש תביעה שכנגד, במסגרתה הוא דורש כי התובעת תשיב לו כספים שלטענתו שילם לה ביתר, וכן תפצה אותו בגין נזקים והוצאות שלטענתו נגרמו לו בשל התנהלותה ועקב השקעות שביצע בנכס.
רקע עובדתי
1. מדינת ישראל הינה הבעלים הרשום של מתחם נמל יפו בתל אביב-יפו, לרבות שטח הנמל (להלן: "
הנמל" או "
מתחם הנמל"). עד לשנת 2007 לערך, נוהל הנמל על ידי מינהל מקרקעי ישראל באמצעות מנהלת נמל יפו (להלן: "
התובעת" או "
המנהלת"), כאשר בתחומי שטח הנמל ממוקמים מבנים ונכסים שאף הם נוהלו על ידי התובעת.
הנתבע, יעקב ברגיל, הקים יחד עם שותפו אהרון אלגרבלי ז"ל (להלן: "
המנוח") מסעדה הפועלת בשטח הנמל בשם "מסעדת הדייגים" (להלן: "
מסעדת הדייגים" או "
המסעדה" או "
הנכס"). המנוח נפטר ביום 25.2.2003 (הנתבע והמנוח ייקראו להלן יחדיו: "
השותפים").
התביעה דנא הוגשה בתחילה כנגד הנתבע ועזבון המנוח. בהחלטה מיום 8.10.2004 התיר בית המשפט (כבוד הרשם שמואל ברוך) לתובעת לתקן את כתב התביעה באופן שהעזבון ייתבע באמצעות יורשיו של המנוח, וכך נעשה. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 20.10.2004 (להלן: "
כתב התביעה"). בדיון מיום 14.9.2009 הצהיר ב"כ הנתבע כי יורשי עזבון המנוח חדלו להיות מעורבים בפעילות המסעדה וכי הנתבע מסכים שכל החובות והזכויות במסעדה - ובין היתר בהליך דנא - יושתו עליו, והיורשים ישוחררו מהתביעה. על יסוד הצהרה זו, ובהסכמת ב"כ התובעת וב"כ היורשים, ניתן ביום 14.9.2009 פסק דין חלקי שלפיו התביעה נגד נתבעים 4-2 (היורשים) נמחקת ללא צו להוצאות. ומשכך, התביעה המשיכה להתנהל נגד הנתבע בלבד.
2. בשנים 1991-1984 התקשרו הצדדים מדי שנה בחוזי הרשאה שתוקפם לשנה אחת. תקופת ההרשאה לפי החוזה לשנת 1991 באה לסיומה ביום 31.3.1991 ומאז לא נחתמו חוזים נוספים בכתב בין הצדדים.
בשנים 1993-1983 כיהן מר יהודה סמברג כמנהל הנמל (להלן: "
סמברג"). בשנת 1993 החל לפעול כחשב בנמל מטעם משרד האוצר מר דוד צור (להלן: "
צור" או "
החשב צור"). יצוין כי החשב צור הלך לעולמו עובר לפתיחת ההליך דנא.
ביום 16.1.1995 שלח ב"כ התובעת למסעדת הדייגים מכתב דרישה לתשלום חוב ובקשה לפינוי משטח הרשאה (נספח ה'1 לתצהיר מר בכר). במסגרת המכתב נרשם כי בתאריך 31.12.93 (נראה שצריך להיות 31.3.1991) פג תוקף חוזה ההרשאה שהתיר למסעדה שימוש והחזקה בנכס שבמתחם נמל יפו, וכי לא נחתם חוזה לשנת 1994 או 1995 חרף דרישות חוזרות ונשנות ותוך שהמסעדה עושה שימוש בשטח ללא הרשאה. כן נדרשה המסעדה לשלם יתרת חוב בגין השימוש בנכס שהסתכם נכון ליום 31.12.1994, לפי האמור במכתב, בסכום של 173,349 ש"ח.
ביום 9.7.1995 שלח ב"כ התובעת מכתב לשותפים (נספח ה'2 לתצהיר מר בכר). במסגרתו נרשם, בין היתר, כי הם עושים שימוש בשטח כולל של 597.73 מ"ר מתוך מבנה הידוע כמחסן מס' 2 וסביבותיו בנמל יפו ללא בסיס חוזי או חוקי, וכי הם אינם עומדים בתשלום מלוא הסכום המגיע לתובעת בגין השימוש בשטח ההרשאה. עוד במסגרת המכתב נדרשו השותפים לחתום לאלתר על חוזה הרשאה ולשלם לתובעת את יתרת חובם בגין השימוש בנכס, אשר לפי האמור במכתב הסתכם נכון למועד הוצאתו בכ-253,000 ש"ח.
3. בשנת 1995 הגישה התובעת תביעה לפינוי וסילוק ידם של השותפים לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 67759/95; להלן: "
תביעת הפינוי").
ביום 25.6.2002 ניתן פסק דין בתביעת הפינוי (נספח ו' לתצהיר מר בכר; להלן: "
פסק דין הפינוי"), במסגרתו קיבל בית המשפט את התביעה (כבוד סגן הנשיא א' גולדין), והורה לשותפים לפנות את השטח המוחזק על ידם ולהחזירו לתובעת פנוי וריק מכל אדם וחפץ. ביצוע הפינוי עוכב עד ליום 26.8.2002 כדי לאפשר לשותפים להתארגן.
השותפים ערערו על פסק דין הפינוי לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 2621/02) ולבקשת הנתבע עוכב ביצועו.
4. במכתב מיום 13.4.2003 שלח מר יעקב מראלי, חשב נמל יפו דאז, לב"כ הנתבע דאז, עו"ד דורון כוכבי (להלן: "
עו"ד כוכבי"), את פירוט חוב דמי ההרשאה של מסעדת הדייגים נכון ליום 31.3.2003, בסכום של 2,481,632 ש"ח; וזאת, על פי האמור במכתב, בהמשך לפגישתם מיום 10.4.2003. בגדר פירוט זה נכללו קרן דמי הרשאה, הפרשי הצמדה וריבית, וכן חובות עבור חשמל ומים (נספח ח' לתצהיר מר בכר).
ביום 20.4.2003 שלח עו"ד כוכבי מכתב למר מירון חומש - משנה למנהל מינהל מקרקעי ישראל, ולמר גדעון בכר - מנהל המנהלת (לעיל ולהלן: "
מר בכר"). במכתב נאמר כי הנתבע לא יוכל לפרוע את סכום החוב, ונתבקש כי בשל מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע ופטירת המנוח תועמד יתרת החוב על מיליון ורבע ש"ח כולל מע"מ, וכי יתאפשר לפרוס חוב זה על פני 60 תשלומים (נספח ט' לתצהיר מר בכר). יוער כי במכתביו התייחס עו"ד כוכבי למרשיו (ברבים) "ה"ה ברגיל", ואולם נראה כי הכוונה היא לנתבע; ומשכך, ההתייחסות להלן למכתבים שהוציא עו"ד כוכבי תהיה בהתאם.
ביום 26.8.2003 שלח ב"כ התובעת מכתב לעו"ד כוכבי. נאמר בו כי בקשת מרשיו של עו"ד כוכבי הועברה למשרד האוצר ונדונה על ידי הוועדה העליונה לוויתור על חובות במשרד האוצר; וכי לאחר דיון החליטה הוועדה לאשר מחיקת הפרשי ריבית, בסך של כ-318,171 ש"ח, בכפוף לכך שמלוא יתרת החוב של מרשיו כלפי הנמל תשולם לאלתר (נספח י' לתצהיר מר בכר).
5. במסגרת הערעור שהגישו השותפים על פסק דין הפינוי, ביום 21.5.2008 - כארבע שנים לאחר הגשת התביעה דנא - הגיעו הצדדים להסדר שקיבל תוקף של פסק דין. לפי הסדר זה, הערעור יידחה, והפינוי יבוצע לא יאוחר מיום 25.11.2008; ואולם במידה שעיריית תל אביב או מי מכוחה, שכלפיו התחייבה התובעת, יאשר לנתבע להישאר במתחם הנמל ובמסעדה - אזי יוארך מועד הפינוי בהתאם לאישור ולהסכמה עם אותו גוף. עם זאת הובהר כי הפינוי יידחה מעבר ליום 25.11.2008 רק אם אכן יתקבל אישור בכתב מאת גוף מוסמך לא יאוחר מיום 10.11.2008, ובמידה שהאישור יהיה מקובל על התובעת. כן כלל ההסדר הוראות בדבר מתן ערבות בנקאית להבטחת הפינוי (פרוטוקול הדיון הכולל את פרטי ההסדר ואת פסק הדין שניתן באותו מעמד, סומן ת/1).
למען תהא התמונה שלמה, יצוין כי בינתיים עבר ניהול הנמל לידי עיריית תל אביב-יפו או מי מכוחה, וכל העת המשיכה המסעדה לפעול במקום בראשותו של הנתבע.
טענות הצדדים